Amerika

רנדי פאוש עלה לגדולה בזכות ספרו “ההרצאה האחרונה”, בו הוא מלמד את כל הדברים שהוא למד בחיים זמן קצר לפני שיעזוב אותם. במאמר ×–×”, אנסה לנקוט בגישה הנגדית, ולהציג את ×””הרצאה האחרונה”, דברים שלמדתי מהתפתחותי לכדי מודעות בחיים.

בהתפתחות לכדי מודעות אני מתכוון שנולדתי, האינטליגנציה של התבגרה, היה עליי לפענך את העולם בו אני חי, משום שמשמעותה של אף מילה אינה זהה למה שנראה שהיא אמורה להיות ומניעים נסתרים אורבים מסביב לפינות רבות. וכעת, לאחר שנים של תודעה, הייתי מסוגל לגלות מודעות-עצמית אמיתית, וכשהתגברתי על זה, מודעות-עולמית.

לאורך הדרך, צעדים רבים יכלו להימחק ועיכובים רבים יכלו להיחסך אילו היה סדר חברתי שיעביר לי את חוכמת הדורות הקודמים, אך בחברה הנשלטת על ידי קונפליקט, ללא נתיב תרבותי ברור, אנו נזרקים לזאבים אם אנו מבקשים הערכה של ערכים.

אז ×”× ×” היא — ההרצאה הראשונה — מה שתצטרכו לדעת עכשיו לאחר שהתעוררתם, מצאתם את עצמכם בחיים, ומנסים לתפוס את המציאות ואיך להתמודד איתה.

השיעורים

1. החיים הם מסע להסתגלות.

2. החיים הם מאבק לפסגה.

3. אושר נובע ממחוץ ל”עצמי”.

4. התעלמו מאנשים אחרים ומרעיונותיהם.

5. משמעת עצמית וגנטיקה גוברים על הכל.

6. השתתפו במחזור החיים.

7. חיו חיים נקיים וכנים וכך לא תשכנו בזוהמה.

8. שיחות בטלות הן אפילו פחות מפעולה מיקרוסקופית.

9. הברירה הטבעית איתנו בכל יום.

10. רוב האנשים עיוורים למציאות.

11. הישמרו מאלטרואיזם מזוייף.

12. חיו למען מטרות חיוביות.

        שיעור ראשון: החיים הם מסע להסתגלות.

הדרך המהירה ביותר למצוא אושר בחיים הוא לגלות מה אמיתי. אתם לא אלים, או מכונות; אתם חיות המנסות לשרוד במקום הזה. לפיכך, אתם צריכים להבין שהמשימה הראשונה שלכם היא להסתגל למציאות. ברגע שהכרתם בכך, אתם יכולים להשליך את כל החומרים הלא רלוונטיים ולהתמקד במשימה.

החיים לא השתנו במובן הזה מאז האדם הראשון, ולעולם לא יעשו כן.

לאחר מכן חשוב להבין למה הכוונה ב”הסתגלות”. הכוונה היא לא להיות חסר חוט שדרה. הכוונה היא לטפל בעניינים. יכול להיות ששיטחתם חלקת יער בשביל להקים חווה, אך עדיין תצטרכו לשתול את הזרע בזמן הנכון, או שלא יצמח אוכל. בחברה, אתם תמצאו את עצמכם עוזבים עבודה גרועה בשביל אחת טובה יותר, עוזבים בשביל להתרחק מטיפשים, או נוקטים פעולה נגד אנשים שעושים דבר לא הגיוני.

תצטרכו לעשות את כל ×”× “ל. תדעו מה לעשות באמצעות הבחנה בין הדברים שתוכלו לשנות, ומה שלא תוכלו. לא תוכלו לשנות את העונות ; תוכלו לשנות את מה שתשתלו, האנשים שתתחברו איתם, הדברים שתרכשו, וכיצד תבלו את זמנכם. אלה נראים כמו נשקים חסרי חשיבות, אך הם לא. כשתשפרו את נסיבותיכם, תעניקו לעצמכם קול הגיוני ואנשים יחקו אתכם משום שגם הם רוצים להצליח.

כאשר למדתם את השיעור הזה, גם תלמדו עיקרון. ישנם שני סוגים של אנשים שתפגשו בחיים: אלו שמסתגלים למציאות, ואלו שרוצים שהמציאות תסתגל אליהם. אלו שמסתגלים למציאות שוקלים את מצבם, קובעים מטרות, וממשיכים בשיטתיות. אלו שלא (מסתגלים למציאות), מרגישים זכאים לדברים מסויימים שהם יכולים לדרוש מהחברה, אך אלו לעולם לא מספיקים, וככל שחייהם נהיים פחות מאורגנים הם נהיים יותר מרירים.

        שיעור שני: החיים הם מאבק לפסגה.

לא משנה אילו רעיונות חמימים אנשים מוכרים לכם על שוויון, ועל להיות בסדר בדיוק-איך-שאתם, החיים הם מאבק להסתגלות. אלו שמטפסים נשנאים בידי אלו ששוגים באשליות יתר על המידה (כלומר: רוצים שהמציאות תסתגל אליהם) בשביל לטפס. לא כולם יכולים לטפס ולא כולם יטפסו. ברמה מסויימת, העלייה הזו היא בינארית: האם הגעת למצב בו יש לך את כל מה שהיית צריך מבחינה חומרית, מרוצה, ואוהב את מה שאתה עושה?

תגלו שאנשים שאינם מרוצים עשו את עצמם בלתי מרוצים בידיהם שלהם. האתגרים של החיים לא היו מספיק מהנים או קשים מדי, אז הם בילו יותר מדי זמן במרדף אחרי חטאיהם – הסחות דעת, צריכת חומרים, ניאוף, השלייה עצמית. כתוצאה מכך, הם אף פעם לא מגיעים לשום מקום, וצריכים למצוא משהו שאותו הם יכולים להאשים בכשלונם. הם שונאים את הממשלה, הם שונאים את הטבע, הם שונאים את החברה, ואם אתם מרוצים, הם שונאים אתכם.

תקראו את זה בזהירות: הם שונאים אתכם.

אם יש לכם יותר מהם חומרית, אם אתם מרוצים פנימית, אם אתם חכמים יותר או נראים טוב יותר, הם ינסו לרסק אתכם. הטיפשים ניסו לעשות זאת באלימות; החכמים יותר ינסו לעשות זאת על ידי יצירת קבוצות חברתיות שבעזרתן הן יוכלו ללעוג לאחרים. הם מרגישים מועצמים כשהם אומרים “אבל אף אחד מאיתנו לא רואה את ×–×” ×›×›×”!”, כאילו זו הוכחה. זכרו, הם מצפים מהמציאות להסתגל אליהם.

הזמן, כמובן, יוכיח את טעותם, והם יסיימו מביטים על חיים שלא היו מה שהם רצו ויצטרכו להתמודד עם כך ברמה מסויימת שהחיים לא הפכו למה שרצו מכיוון שלא ארגנו את עצמם, הסתגלו למציאות, ויצרו את מה שהם באמת רצו. במקרים מסויימים, הונאה עצמית מנעה מהם לראות את מה שהם באמת רצו., בעוד באחרים שיטו על ידי הצטרפות לקבוצות חברתיות המבוססות על אשליה.

אך בנתיים, כולנו מדורגים על פי פעילויותינו. מישהו מבולגן שנוטה לרדוף אחרי תענוגות ידורג מתחת למי שקודם טיפל בעניינים, ואחר כך השאיר זמן לתענוגות. כולנו מדורגים לפי עושר, אך זה הופך ללא חשוב אם יש לכם מספיק כדי להמשיך לחיות ולאהוב את מה שהתם עושים כקריירה. אנו גם מדורגים חברתית, וכידוענים על ידי התקשורת, אך לא ברור אם זה גורם לאנשים אושר.

כאשר תטפסו – בעושר, ארגון אישי, משמעת, יכולות, במעמד חברתי – תגלו שכל מי שלא עשה את מה שאתם עשיתם נוטר לכם טינה וינסה למשוך אתכם למטה. בדרך כלל הם ינסו לעשות את ×–×” באמצעות חבלה פסיבית: “אין סיכוי שאתה באמת אוהב את העבודה החדשה הזו, אתה עובד כל הזמן!” וינסו לפתות אתכם הם התיאבונות המוגזמים שלהם.

מתחת לאורחותיהם החברותיים חבויה מטרה יחידה. הם נוטרים טינה למה שהם לא יכולים להשיג, לא יכולים להתמודד עם העובדה שלא השיגו דברים בגלל חוסר הארגון שלהם, והם רוצים להשמיד את אלו שיש להם דבר כלשהו כדי שירגישו טוב יותר על זה שאין להם דבר. מניע זה שזור כחוט השני בכל קונפליקט אנושי.

        שיעור שלישי: אושר נובע ממחוץ ל”עצמי”.

כנראה החלק השנוי ביותר במחלוקת בהרצאה הזו הוא זה שאושר נובע ממחוץ לעצמי. אנשים לא מאורגנים יגידו לכם שאושר מגיע כשיש לכם את הצעצועים הנכונים, סמים, ומעמד חברתי; אנשים מאורגנים יגידו לכם שאושר מורכב מלמצוא מקום בחיים. מקום כולל קריירה, משפחה, חברים, מטרות מופשטות וקהילה.

קריירה זה קל: תמצאו משהו שאתם אוהבים לעשות ויש לו ערך בעיני אחרים, תיעשו בו טובים, ותתוגמלו.

משפחה מטופלת בשיעור אחר. חברים הם אלו שרוצים שתצליחו משום שהם בטוחים שגם הם יצליחו. הם חברים ושווים במובן הישן ביותר, שפירושו שהם מאותה איכות מחשבתית, גופנית, ואישיותית כמוכם. חברים לעולם לא יחבלו בחייכם. הם לא שם כדי לעזור לכם במה שלא יכלת לעשות אחרת, אלא כשווים שאיתם תחליפו מידע על איך לחיות, במאבק שמח שגורם לשניכם להרגיש טוב יותר.

מטרות מופשטות: זו הקטגוריה בשביל מוסיקה, כתיבה, טכנולוגיה שתפתחו שאינה דווקא מוחשית. אלו האזורים בהם תתחרו כנגד עצמכם כדי להשיג משהו כביר, ולא תצפו לגמול בחייכם. אלו מתנות לכל האנושית כדי שהיא תוכל ללמוד מנסיונכם ומהחוכמה שהשגתם.

קהילה: יכול להיות שהאנשים סביבכם מחליאים אתכם. קהילה מורכבת מיחידם, אך היא גדולה יותר מכל יחיד. האנשים איתם אתם משתפים פעולה בשביל לשמור את החברה עובדת, והאנשים שמהם אתם נהנים, ופיסת הציוויליזציה המקומית שלכם מרכיבים את הקהילה שלכם. פעילויות בונות קהילה כוללות חיזוק תשתיות, הוספת ידע, עזרה לאלו שמגיעים לאנשהו להגיע לשם מהר יותר.

אם תנסו רק לחיות בשביל עצמכם, תמצאו שהחיים מופחתים לתענוגות ונוחיות. כשאלו הושגו, אין לכם לאן ללכת. אתם נעשים נייחים. יותר מזה, אתם מבודדים בתוך עצמכם משום שלאחרים לא אכפת מכם ואין חשיבות עתידית למה שאתם עושים. אם אתם מתגברים על הפחד שלכם מלהיווכח שטעיתם, להיראות מטומטמים או להיות לא מקובלים, ופועלים לעשות שינויים חיוביים בעולמכם, אתם יוצרים לולאת משוב בין הגמול של לראות שעבודכתם השתלמה והערכתם העצמי. אתם כבר לא אטומים. יש לכם תפקיד, מקום, ואתם עושים דברים שגורמים לאנשים שאתם מכבדים להינות יותר מהחיים.

       שיעור רביעי: התעלמו מאנשים אחרים ומרעיונותיהם.

אולי עלינו להשתמש בגרשיים של הפחדה ולומר: התעלמו מאנשים אחרים ו”רעיונותיהם”. הוגים אמיתיים מוצאים צורך, מנסחים תיאוריה, בודקים אותה, ואז מפרסמים. אנשים מודרנים חלולים מנסים למצמוא סיבות להצדקת ההתנהגות שלהם או לעשות רציונליזציה לכישלונות שלהם. בעוד הוגים אמיתיים עובדים קדימה בזמן, אנשים חלולים עובדים אחורה בנסיון להסביר מדוע עשו משהו בסיבות שונות לחלוטין ממניעיהם המקוריים.

אנשים חלולים מודרניים, אשר מגיעים מהקבוצה הזו אשר מורכבת מאנשים בלתי אחראיים ולא יכולה לארגן את עצמה ומאשימה אתכם בכישלונותיה, מחזיקים ב”רעיונות” שהם מסוג ×–×” של הצדקה. הם לא חושבים קדימה אל עבר מטרה, אלא הגנתית, כאילו מנסים לגרום להחלטות הרעות שקיבלו להיראות נכונות עם איזה “היגיון” מסוגנן. לרוב, הם ינסו להשתמש ב”רעיונות” שלהם כדי לגרום לכם להרגיש רע עם עצמכם, או שאתם צריכים להיכנע לרצונם של אחרים.

האנשים האלה הם עריצים בדיוק כמו החבר’×” במדים מהודרים עם מכונות יריה וסמל מסתורי ורב עוצמה. הם בריונים. עבודתם היא להקטין אתכם, לחבל בבטחונכם, ולגרום לכם להרגיש כאילו אתם חייבים להם משהו או צריכים לשים לב לרעיונותיהם במקום לשלכם.

אם אתם מטילים בי ספק, השוו את הרעיונות שלהם להררי המידע ששרדו את המאות. במהירות תראו כיצד רעיונותיהם החלולים אינם עומדים במבחן. אנשים אשר לא אוהבים את החיים נוטים להיות דה-קונסטרוקציוניסטים ולאמץ פילוסופיה ליברלית גדי לגרום לזה להישמע טוב. ליברליזם אוהב פירוק (דקונסטרוקציה), בה הכאוס הנוצר גורם לאינדבידואלים להרגיש נחבאים בקהל.

בעוברכם בחיים, אנשים ינסו לשאול אתכם מה אתם זוממים, וחלקם יתקפו אתכם עם ×””רעיונות” שלהם כדי לערער אתכם. אולי תחשבו שאתם צריכים לשקול בזהירות את הרעיונות הללו כדי שתהיה לכם השקפה מאוזנת. למה לעשות זאת, כשכל הקלאסיקות של הפילוסופיה, ספרות, פוליטיקה, וכלכלה פתוחות לפניכם? במקום להישאר בספירת המציאות החברתית, פתחו ספר ולמדו מהאשפים האמיתיים.

       שיעור חמישי: משמעת עצמית וגנטיקה גוברים על הכל.

הטאבו המוחלט בחברה שלנו הוא להצביע, שגנטיקה, ולא רצון, הופכת אותנו למה שאנחנו. למרות זאת, כדי באמת להצליח תזדקקו ליותר מגנטיקה, וליותר מ”עבודה קשה”, שהיא קשה רק לעיתים נדירות, אך אנשים מתייחסים אליה משום שהם אוהבים את הרעיון שלהשקיע 70 שעות בשבוע במשרד גורם לאידיוט לעלות מעל גאון מלידה. אתם זקוקים למשמעת עצמית. זאת אומרת להיות מאורגנים, שיטתיים, עיקשים וערניים.

ערימות של נייר ושנים של שעות-אנוש הושקעו בנסיון להפריך את האמת הברורה, שאינטליגנציה היא תכונה תורשתית. אתם נולדים עם כמות מסויימת שלה, ובעוד אתם יכולים לזקק את היכולת הזו באמצעות חינוך ושקדנות, לעולם לא תוכלו להשיג יותר משניתן לכם. זה כמו יכולת אמנותית. אדם שנולד עם כישרון למוסיקה יכול לבחור אם לנגן בכלי או לא, ולא יצליח אלא אם הוא יעבוד קשה, אך אז הם יהיו כבר מעל אלו ללא כישרון.

היכן שתהיו בספקטרום היכולות, אתם זקוקים למשמעת עצמית וארגון. מנסיוני, אלו הכישורים העיקריים שקובעים כמה יעילים תהיו. ידיעה היכן הכלים שלכם והיכן מידע חשוב נמצאים, להיות מוכנים לעתיד שלפניכם, היכולת לעבוד על פרוייקטים מראש משום שתוכלו לשער מתי עליהם להיות מושלמים – כישורים הלו הם הכרחיים. בלעדיהם, אפילו גאון הוא רק בלאגן.

       שיעור שישי: השתתפו במחזור החיים.

אנשים רבים אינם מאמינים שיש להם את היכולת לחיים מאושרים. הם מאמינים, להיפך, שגורלם נחרץ. זו בדיה פסיכולוגית נעימה למרות שהיא מצביעה לתוצאה בלתי נעימה; היא נעימה משום שהיא משחררת אותם מאחריות. “לא נכשלתי במה שניסיתי משום שאני מבולגן, שיכור, שמן, מרושל, ולא שם לב, נכשלתי משום שגורלי נחרץ!”

כמו רוב הפסיכולוגיה האנושית של הצדקה, ×–×” מיתרגם לדוגמה יחידה: זו לא אשמתי. עשו לי עוול. אני ×—×£ מפשע, ואנשים אחרים אחראיים לכישלונותיי. תמצאו סוג ×›×–×” של הצדקה בכל חלק בו תמצאו כישלון או סבל. משחק זיכרון קטן: תחשבו על אלכוהוליסט שרוצה להמשיך לשתות. איזו פילוסופיה נותנת לו לא להרגיש רע בנוגע לחייו, ועדיין להמשיך לשתות? “עשו לי עוול. מישהו אחר עשה את ×–×””.

אנשים כאלה שמאשימים את החיים, אחרים, ממשלה, הפשטות, סמלים ורגשות ובכשלונות שלהם ינסו לשכנע אתכם להצטרף אליהם בכישלון. הם לא אומרים את ×–×” ×›×›×”, כמובן… הם אומרים לכם שהם נאורים יותר, מתקדמים יותר, פופולריים, חכמים, מגניבים, או פשוט נחמדים. המטרה שלהם היא להשמיד את כל נטיותיכם הטבעיות, כולל הידע שלכם שהחיים סופיים ושישנם שלבים שונים לחיים.

עכשיו, כאשר רוב המבוגרים משתמשים במשפט “שלבים שונים בחיים” הוא ספציפי אליהם אך לא לאנשים צעירים יותר. הרשו לי לנסח את ×–×” בצורה ברורה יותר: האויב שלכם הוא לא מוות. אלא אובדן יכולת. החל משנות הנעורים, מערכות חיוניות מתחילות את תהליך ההאטה האיטית עם הגיל. ×–×” אומר שעם כל שנה בחייכם מספר האפשרויות בחייכם פוחת, אז עליכם לתכנן קדימה.

מעבר לכך, עליכם לחזור לשיעור מספר אחד – המטרה של החיים היא להסתגל ללחיות. ×–×” כולל אתכם. אז אם אתם מאמינים בעצמכם, ומאמינים בחיים, אתם הולכים לרצות לעשות את כל השלבים בחיים. סעודת תענוגות וסקרנות בצעירותכם, התייצבות בבחרות, בני זוג ומשפחה, משפחה מורחבת, ולבסוף, התבודדות והרהורים שלווים בזקנה.

המגניבים והמתקדמים יגידו לכם שזה שטויות ושאתם יכולים להישאר ילדים נצחיים. זו הדרך שלהם להמתיק את מה שהם באמת אומרים: בואו הצטרפו אלינו, אלה שלא יכולים לתכנן קדימה בחיים, לא מאמינים בחיים של עצמם, וכישלון שלכם כמונו יעזור לנו לחזק את האשליה שלנו שאנחנו לא כישלונות. אומללות אוהבת חברה.

הם יגידו לכם דברים נוראיים על אחריות. איך להחזיק משפחה זו עבודה, ואיך אתם לא זוכים להינות, ואיך לקחת קריירה ברצינות זה מטופש. הם יעדיפו שתעשו משהו טרוויאלי, כמו להקת רוק, מאשר באמת להתאמץ ולכתוב סימפוניה או נובלה. הם יעדיפו שתצטרפו אליהם בקריירות הגשת אוכל ולהקות אינדי מטופשות לכל החיים במקום להגיע גבוה.

אך כשאתם בוחנים את חייהם, הם עדיין תמיד מתלוננים על עבודה משום שהם תמיד עובדים. עדיין יש להם מחוייבויות, וכאשר מסע-הצלב-של-הנעורים נגמר, והם מתעוררים בשנות ×”40, אין להם שום דבר לזכותם. שום הישגים ממשיים, לא כולל להקות נעורים. לא משפחה, לא קריירה. שום דבר חוץ מלבלות עם החבר’×” ולהוריד כמה בירות. אילו מין חיים אלה?

       שיעור שביעי: חיו חיים נקיים וכנים ולא תשכנו בזוהמה.

אני אודה כאן בצביעות. ידעתי ואהבתי הרבה באנגים והרבה בירות. למעשה, אני אספר לכם מייד שה-היי הכי טוב בעולם הוא ארבע כוסות מים, שתי כוסות קפה חזק, ראש של קנביס בריכוז גבוה מסוג אינדיקה סינסמילה עם 15% טבק, ושוט של ויסקי. אבל להיי הזה אין שום דבר ללמד אתכם פרט לחוייה הראשונית, ולבסוף, הופך לאמצעי להתחמקות מהמציאות עצמה.

כל התרכובות מרגישות טוב, כמו פרץ של אנרגיה מעולם אחר, אך ישנו צד אפל לכל ×–×”: אם ×–×” מרגיש טוב, החיים בלעדי ×–×” נראים ריקים ולא מספקים, כלומר – ×”×”×™×™ הגדול גורם לכם לשנוא את החיים. אלא אם כן, אתם יכולים להיות שוב בהיי, ובזמן שאתם בהיי, הזדמנויות אחרות, בעיקר זמן, חולפות על פניכם, ואתם מפספסים.
אם אתם רוצים לחיות טוב, תחיו (בעיקר) נקי, תשמרו את עצמכם ואתם המקום שבו אתם חיים נקיים, ותתחזקו את הרכוש שלכם. כך לא תשנאו את החיים. חבריכם המגניבים והמתקדמים חושבים שזה אירוני ומעניין לחיות בקצה של גטו בזוהמה ולהתנסות עם הרואין; זה עוד חלק בתהליך בו הם מבינים שהם הולכים להיכשל בחיים, ולכן ממציאים סיבות לשנוא אותם.

לחיות בזוהמה נראה כמו צורה של מרד עד שחושבים על ×–×” עד הסוף. אנשים מטופשים ינסו לשכנע אתכם שהבעיה היא ממשלה, סמכות, או סדר, ושהחיים האמיתיים היחידים כוללים “להילחם” על ידי חיים בזוהמה ומרדף אחרי פעילויות מטופשות וריקניות. אך אתם לא נלחמים בדבר פרט לאושר האישי שלכם. אתם ממציאים תירוצים.

       שיעור שמיני: שיחות בטלות הן אפילו פחות מפעולה מיקרוסקופית.

בעוברכם בחיים, תיפגשו בהרבה אנשים שמדברים לא מעט. הם מדברים הרבה, והם מדברים כאילו הם חשובים, מה שגורם להם להרגיש חשובים, וזו המטרה, כפי שתראו אם תישארו בסביבה. הם לא באמת עושים משהו אפקטיבי, אם הם בכלל עושים משהו. הם מדברים. וממשיכים לדבר. זה נותן להם להעמיד פנים שהם חשובים ושיש להם רעיונות גדולים (ראו שיעור ארבע) תוך כדי שהם גורמים לכם להרגיש פחות חשובים.

תחשבו על ×–×” ×›×›×”: אם הרעיונות שלהם היו חשובים, הם היו כותבים אותם בספר ומכלים את כל זמנם בנסיון ליצור מסביבם תנועה פוליטית. אך הם מתחילים כאילו כבר הייתה להם תנועה פוליטית, ×–×” שוב משחק “בואו נעשה בכאילו”, ואז יורקים רעיונות כדי שתוכלו לראות כמה הם חשובים. שימו לב: בעוד עשר שנים, הם יהיו בקטע אחר שגורם להם להרגיש טוב עם עצמם.

המחלה האנושית האוניברסלית היא שליליות. ביטחון עצמי נמוך, פחד מהעתיד וממוות, מרירות, פחד מחוסר שליטה, טינה, פחד מחוסר חשיבות, דיכאון, פחד מחוסר שליטר עצמית. אתם יכולים לגרום לכל אלו להיעלם בשיחת חולית בטלה שגורמת לכם להיראות כמו מרטין לותר קינג או לנין החדשים, היטלר החדש או בודהא החדש. אנשים אוהבים לשחק בכאילו, אך מה המטרה?

התשובה היא טאוטולוגיה: המטרה היא לגרום לעצמם להיראות כאילו יש להם מטרה כך שהם יראו חכמים יותר, חריפים יותר, אמיצים יותר ואלטרואיסטים יותר מכם. זה אומר שזו רק עוד העמדת פנים ונסיון לקחת מכם את מה שיצרתם, תחת ההכרה שהם אמורים להישמע שנונים משום שיש להם רעיונות שנשמעים כמו מטרה! התעלמו מאנשים כאלו.

       שיעור תשיעי: הברירה הטבעית איתנו בכל יום.

פרס דרווין הוא פופולרי היום בתור דרך לעקוב אחרי אנשים שנכנסו עם מכוניות הספורט שלהם אל תוך קוצצי עצים וכדומה, אבל הברירה הטבעית הרבה יותר נורמלית להחריד. אתם מכם את הילדים שלכם? אתם מתייחסים גרוע לאישה שלכם? אתם חיים בצורה מרושלת ואוכלים מזון גרוע? כל הדברים האלו קובעים כמה טוב תשרדו, וכמה טוב ישרדו ילדכם.

למה ילדים חשובים? אתם לא הולכים לשרוד לנצח. למעשה, החל משנות הנעורים, ישנה עקומת מוות לפיה בכל שנה יש פחות אנשים בגיל שלכם. אתם לעולם לא תוכלו לנצח אותה. בשלב מסויים, בערך 120 שנים לאחר לידתכם, עקומת המוות תושלם. מה שורד? המעשים הטובים שלכם, אולי הרעיונות שלכם, אך המשפחה בוודאות, אם תעשו את זה אפילו חצי נכון.

התרבות היא לא סוף התהליך, היא ההתחלה. אם תגדלו ילדים בטוחים בעצמם, שמחים, אמיצים ואציליים, וגם תזכרו לספר להם דברים כמו בהרצאה הראשונה הזו, גם הם יביאו ילדים טובים ואתם תמשיכו לחיות דרכם. אם תאנסו את הילדים שלכם, תכו אותם, תזניחו אותם, תערערו את הביטחון שלהם, או תשכחו להדריך אותם בדרכי החיים… באותה מידה אפשר לזרוק אותם לקוצץ העצים.

       שיעור עשירי: רוב האנשים עיוורים למציאות.

כמעט כל בן אדם מסכים שרוב זולתו טיפשים, אידיוטים, או משוגעים. יותר מדוייק לומר שכולנו מוגבלים ביכולותינו, וללא מישהו שילמד אותנו את החוכמה הנרכשת מנסיון, אנו מתפזרים בפעילות כאוטית ולא מועילה. כשאנו נוהגים כך לזמן מה, אנו מרימים ידיים ומתחילים לפצות – לעשות דברים שאנו חושבים שיעשו אותנו מאושרים מכיוון שביטלנו את העולם.

רוב אנשים נתפסו בלולאת המשוב של פעולה כאוטית, תוצאות רעות, “פינוקים קטנים” כמו תענוגות עודפים ואז חוסר ההערכה העצמית שלהם אל מול חיים כאוטיים וחסרי מטרה. לא כולם טיפשים; לא כולם משוגעים; למרות זאת, כולם פרט לקבוצה קטנה פועלים כמו משוגעים טיפשים משום שאף אחד לא הראה להם את העובדות, לא קראו את הספרים הנכונים, והרימו ידיים.

כשתזכרו את ×–×”, תוכלו להפסיק לנסות להתחרות בהם או לגרום להם לאהוב מכיוון שאתם עושים את הגרסה שלכם למה שהם עושים. הם כולם רעבים וצמאים לרמז. הדרך היחידה בה תוכלו לתת להם רמז היא על ידי לחיות בצורה חכמה, ולעולם לא להסתכל לאחור. ×–×” כולל התעלמות מ99% ממה שהמין שלכם עושה, ביטול של ×–×” ×›”רעיונות”, הפרכת דאגותיהם ודרישותיהם, ולעשות את מה שאתם יודעים שנכון.

הם מעריכים נוחות וחוסר ידיעה יותר מעובדות על הסתגלות למציאות משום שהם אינם מאמינים שהם יכולים להסתגל. עוד לפני שהם ניסוי, הם חושבים שהמשחק אבוד, שגורלם נחרץ, משום שהרבה יותר קל להאשים מישהו אחר מאשר לעשות קצת עבודה קשה ולהתארגן על עצמם, להתחנך ולמצוא כיוון לפעולה מועילה. הם מעדיפים להתנתק ולהתחיל להמציא תירוצים.

בעוברכם בחיים, תהיו מוקפים באנשים כאלה. הם יעסקו בפעילויות מטופשות, חסרות תכלית, לא מועילות, חסרות אחריות, חסרות מושג, לא שימושיות ומסיחות דעת, ויסתכלו עליכם כאילו אתם האידיוטים. הם פשוט מנסים להוריד אתכם לרמתם. אומללות ואהבת חברה. אם תאירו את העובדה שהם עושים משהו מטופש, הם יפנו לתקוף אתכם באכזריות משום שהם לא יכולים לחשוב מעבר לעצמם, ולכן עיוורים להשלכות על אחרים, ולפיכך מפרשים על הבחנה בתוצאות הללו כהתקפה ללא התגרות.

       שיעור אחד עשר: הישמרו מאלטרואיזם מזוייף.

פילוסופים אוהבים להתווכך אם אלטרואיזם קיים או לא. הם אומרים שאנו לא מכירים שום מניע פרט לעצמנו. אני טוען שאלטרואיזם אמיתי הוא תוצר של אינטרס אישי, בכך שאם אנו אוהבים לחיות, אנו רוצים שהעולם ישתפר ולכן אנו עוזרים לשפר את תשתיות הקהילה שלנו. זהו סוג של אלטרואיזם. אך ישנו עוד סוג, זה המזוייף.

אלטרואיזם תחרותי מתרחש כאשר יחיד רודף אחר מעמד חברתי באמצעות עשיית מעשים נחמדים לאלו שלא יכולים לעשות אותם בשביל עצמם. אלטרואיזם תחרותי מתמקד אקסקלוסיבית ביחידים או בקבוצות, אך לא בשיפור של תהליכים חברתיים, והוא מרוץ למצוא את הקורבן הכי חסר-אונים לעזור לא, משום שככל שמצבם גרוע יותר כך תיראו יותר כגיבורים כשתסייעו להם.

יש לנו מילה טובה יותר לאלטרואיזם תחרותי: שיווק. המטרה האמיתית היא א לעזור לאיש. היא להיראות עוזרים לאחרים. זו דרך לקידום עצמי. אנשים מתחרים באלטרואיזם כדי להיראות כמו הישו הגדול מכולם, האדם הנחמד ביותר, הבחור שרוצה להכיר אתכם כי הוא כל-כך מגניב. אבל אם הוא באמת היה מגניב כל כך, הוא לא היה צריך את הפרסום, נכון?

משום שאנשים לא מסוגלים להבין חשיבת סיבה -> תוצאה (לכל תוצאה יש סיבה אחת, לכל סיבה אפשרית יש מספר של תוצאות אפשריות), הם לא מבינים שלאלטרואיזם תחרותי יש מטרה של שיווק האלטרואיסט לאחרים. זה לא כמו השקעת זמן בהרמת-אסם שכונתית; זה יותר כמו לדאוג שמצלמות החדשות יהיו מוכנות בדיוק כשתתנו ליתומים הנכים, עניים, כוויים, מקוללים על ידי אלוהים צעצועים בחינם במקרה תזכירו את עסק הרהיטים שלכם. קידום עסק הרהיטים היה המטרה, האלטרואיזם רק אמצעי, כמו לתת ממתקים בחינם לילדים בכניסה לחנות.

אנשים אחרים ינסו להשתמש באלטרואיזם תחרותי כדי להיראות במעמד חברתי גבוה מכם. הם יודעים שהם יכולים לשטות בהמוני הטיפשים שתיארנו בשיעור העשירי. אנשים מבולבלים, מדוכאים ולא מאורגנים חסרים את הדרך להרגיש טוב יותר בנוגע לחיים אלא דרך מתנות קטנות: עוד שאיפה מהבאנג, קצת טלוויזיה, אולי קצת פורנו, לקנות לעצמם זבל, וכן הלאה. הם אוהבים לראות אלטרואיזם ולבכות בגלל משום שהוא גורם להם להרגיש (לפרק זמן קצר) בחיים.

ישנה רק ×”×’× ×” אחת הידועה כנגד אלטרואיזם תחרותי: הדגישו שאין לכם תלות בו. “אני לא צריך להראות לאחרים שאני בחור טוב, אז כל צדקה שאני עושה היא בפרטיות”, ×–×” לא יבלבל את ההמונים, אך יתן לכם מתקפת נגד טובה: “למה אתה צריך להראות לנו את ×–×”?” ואז באגביות תזכירו לכמה המוחות שכן עובדים בקהל שאלטרואיזם הוא רק שיווק, ושהאלטרואיסט רק מקדם את עצמו את את המוצר שלו.

       שיעור שנים עשר: חיו למען מטרות חיוביות.

ניהיליסטים מתייחסים לכל האנשים כפונג’×™ משום שהם דומים לכלי המלחמה העתיק ×”×–×”, יתד הפונג’×™. מכשירים מרושעים אלה הם דוקרני במבוק מחודדים המרוחים בצואה ומחובאים במקום המעבר המשוער של האויב. אם הוא לא זהיר, הוא יחתך או ישתפד על ידם וימות מזיהום קשה. בכל מקרה, הוא לא ×™×”×™×” על הנתיב לזמן מה.

האדם הממוצע פועל באותה הדרך. הם שונאים את העבודה שלהם שהם “אולצו” לעשות, והם שונאים את החיים שלהם, שברור שזו אשמתו של מישהו אחר. הם רוצים להשמיד כל אחד עם יותר ממה שיש להם. הם רוצים גם לגרום לעצמם להיראות חשובים בעוד הם לא עשו שום דבר חשוב. בעוד הריסוק שלהם ×™×”×™×” חיוני בסופו של דבר לעתיד האנושות כדי להפשר התפתחות עתידית, אתם זקוקים בנתיים למטרה חיובית.

ההגדרה למטרה חיובית בעייתית. אני יכול לומר קונסטרוקטיבית, יצירתית או מאשרת, אך מה שאני באמת אומר הוא שאתם צריכים משהו להגיע אליו, במקום להגדיר את עצמכם דרך מה שאתם מתנגדים אליו. הפונג’×™ ×”× “ל יודעים נגד מה הם, את מה הם מאשימים, אבל אין להם מושג מה הם ירצו לראות במקום ×–×”. אתם יכולים להביס אותם אם קודם תתחילו ממה שאתם רוצים לראות.

אם תחשבו על זה בהיגיון, אם תפעלו בשביל מה שאתם רוצים זה יהיה כמו מין של ציפורים מוצלחות שדוחקות מין אחר מהעמק מעצם העובדה שיש יותר מדי פרטים בשביל שיהיה לכולם מקום. אתם רוצים לאכלס את העולם בדברים שעובדים טוב יותר, רעיונות חכמים יותר, סימפוניות עוצמתיות יותר, כל מטרה שמגיעים אליה במקום דבר לברוח ממנו.

בזה אתם מוצאים את המשמעות האמיתית של החיים – כדי לאהוב את עצמכם, אתם צריכים לאהוב את העולם, לרצות לקחת בו חלק, ולגרום לדברים יפים לדעתכם לקרות. רבים מהם תיפקודיים – אסלות טובות יותר, ענבים טעימים יותר, אך הדברים הגדולים בחיים חמקמקים יותר. אתם רוצים למצוא את הדברים ששווה לעשותם ולדחוף לעברם באגרסיביות, ולא לתת לשום דרך להסיט אתכם מהנתיב.

מתהליך מנטלי ×–×”, אתם יכולים לראות מה המשמעות של להיות גיבור. גיבור הוא אדם שמברר במה הוא מאמין, מכך בונה חזון של מה נכון, ועושה זאת, ללא התחשבות במחיר. אנשים מודרנים מבלבלים גיבור עם “קורבן”, לדוגמא אנשים שמתו במטוסים חטופים מכונים גיבורים. להיות גיבור ×–×” לא להיות חלל, אלא מצב מחשבתי ולשים את חייכם מנגד בשביל הדבר שאתם מאמינים בו.

ברמה הזו “קידשתם” את החיים, דרך תהליך של הערצה ויראה הפכתם את החיים לדת. במקום להיות מקובעים על השלילי, ראיתם שההרס והיצירה יוצרים יחדיו חיים, ושבחיים יש לכם סיכוי ליצור דבר יפהפה – ושזה לבדו חשוב מכל דבר אחר. הגיעו ליפהפה ולעולם אל תאמרו “למות”.

       סיכום

נולדתם בזמנים רקובים. בדיוק כפי שאנו מתחילים צעירים, מזדקנים ומתים, ציוויליזציות מזדקנות ככל שהזמן עובר, משמינות ומתקשות. זה מתבטא בצורת אנשים, הודות להתמחות העבודה ומוסריות עדר, שמנתקים את עצמם מהבנה של סיבה ותוצאה. במקום זה, הם תוקעים את בני האדם באמצע בין סיבה לתוצאה, ובעצם מניחים שכל דבר שאנו עושים הוא בחירה אישית המכוונת אליהם.

השקפה פרנואידית, מתגוננת וריאקציונרית זו מובילה באופן בלתי נמנע לפוליטיקה ליברלית. האדם לא רוצה שאיש יגידו לו מה לעשות. כמו חילזון, הם נסוגים לתוך עצמם. הם בוטחים באישיותם שלהם, ובאישיויות אחרות שהם יכולים לשלוט, אך לעיניהם העיוורות הטבע אקראי וחסר מטרה, והם שונאים אותו, במיוחד כל הקטע של היותם “בני תמותה”.

בשם הפחד הזה הם ברחו מהמציאות ויצרו בלאגן גדול מהדברים. הם מספרים זה לזה רעיונות שיגיוניים, וכופים אנשים אחרים להסכים איתם, הופכים בכך את כל האנושות לטיעון מעגלי בעד סוליפסיזם. מעמד חברתי והחלפת הערות שנונות המבוססות על בידור המוני מחליפים כל סוג של ידע על המציאות. באותה המידה שהיחיד נסוג אל תוך עצמו, גם האנושות נסוגה אל תוך עצמה.

אתם יכולים לעצור את הנסיגה בעצמכם. אל תסיימו בהשלכת המציאות כתוצאה מהכחשת היותכם בני תמותה – אמצו את שניהם. אתם יודעים שתמותו, אז תנו לזה משמעות. ×–×” יעזור לכם לגלות עד כמה החיים יפים וחשובים, ולהימלט מהשליליות והדיכאון שבבסיסה של החברה המודרנית. במקום לנסות לטפל בכאב ובסבל בלי לפתור אותם, התעלמו מהם כדי שתוכלו לשעוט קדימה אל עבר היפה והחזק.

מכיוון שהתרחשתם בזמן זה, אתם מוקפים מלידה בשקרים רעילים. אנשים אפילו לא מתכוונים לספר לכם אותם. הם חצאי אמיתות שנשמעים נכונים יותר מהדברים המשוגעים באמת, אך הם נוצרו בשביל מבוגרים שמשתמשים בהם בשביל להצדיק את השתתפותם. בשביל אנשים צעירים, הם פרדוקסים מבלבלים והצדקה של אשליה כחשובה יותר מהמציאות.

למרות כל זאת, אל תאמרו נואש. למען האמת, עליכם לעלוז: כל התוהו ×”×–×” מסנן באיטיות את השקרנים וחסרי הכיוון בכך שהוא מכריח אנשים חכמים להפריד את עצמם מהעדר. אם תחנכו את עצמכם, החל במסמך ×–×”, תהיו מסוגלים להתבונן בחיים דרך הגיון של סיבה/תוצאה ובכך תשחררו את עצמכם מה”חשיבה” של הקהל, ותוכלו ליילד מחדש את החברה לאחר הריקבון.

 ה – 2 ביולי, 2009

Our gratitude to “Incognito01” for this translation.

Tags: the first lecture